היוגה סוטרות של פטאנג'לי

מקורות היוגה סוטרות

מקור היוגה הוא בוודות, הרשומים העתיקים ביותר בתרבות ההינדית.

במסורת ההודית נוטים לחשוב שפאטאנג'לי חי לפני 120 שנה לפני הספירה, אותו פאטאנג'לי שכתב  פרשנות לספר הדקדוק המפורסם פניני. לעומת זאת, בשל אופי התוכן ובשל מושגים שונים המצויים בתוך הטקסט, סוברים חוקרים שונים שמדובר במישהו אחר, שחי במאה הראשונה או השנייה לאחר הספירה. במיתולוגיה ההודית מסופר, כי נחש בעל אלף ראשים רצה ללמד יוגה. הוא נפל (PAT)  לתוך ידיה (ANJALI) של אישה טובה שהתפללה לבן, וכך קיבל את שמו PATANJALI . מה שידוע על פאטאנג'לי מתבסס על כתביו בלבד. אולי אין לקרוא לו אבי היוגה, מאחר שמקורותיה של היוגה עתיקים מאוד. אך הוא היה עורך מוכשר, שהצליח לאחד בתוך שורות מצומצמות בסיס פילוסופי  וידע טכני רב ואולי, בשל טיבו וטבעו המקיף, היה הטקסט בעל השפעה גדולה.

דרך כתיבתו מתגלה פאטאנג'לי לא רק כעורך מוכשר אלא אף כיוגי. הסוטרות גדושות בידע רב ובחכמה, אך נטולות כל תחושה של יוהרה. לא פעם, אחרי שפאטאנג'לי מבהיר במספר סוטרות טכניקות שונות – למשל להעצמת הסמדהי (מצב הכרה גבוהה) – הוא מסיים בסוטרה צנועה האומרת: או שתגיע לכך בכל דרך "הרצויה לך". הגם שכתיבתו משרטטת מפה שבה מצויות דרכים המובילות אל מקומות מסוימים בהכרה, היא תמיד משאירה פתח לעוד שבילים צדדיים ובלתי ידועים.

היוגה הינה מסורת עתיקה מאוד המורכבת מרבדים שונים ומשולבים בה זרמים רבים, אך היא מתועדת בחוסר עקביות. מטבעה נוטה היוגה לנצחי ואין היא זקוקה לזמן ואף לא לזיכרון היסטורי. לפיכך נראה, שמבחינת היוגה כמעט לא מן העניין הוא לדון בהתפתחותה כרצף היסטורי.

בטקסטים של היוגה שנכתבו לפני היוגה סוטרות, באופנישדות, בבהגבד-גיטה ואיל, התפיסה הצועדת יד ביד עם הטכניקות היוגיות היא ודנטית. ודנטה היא תפיסת עולם הדוגלת במציאות אחת, שהיא רוחנית ביסודה. מציאות זו נראית רבת פנים או דואלית רק בתודעה של זה שאינו רואה. גם במסורות היוגיות שקמו אחרי הסוטרות של פאטאנג'לי יש חזרה לתפיסה הלא דואליסטית של הודנטה. עם זאת, פאטאנג'לי עצמו מציע בסוטרות תפיסה דואליסטית. הוא לא קיבל את הרעיון שההוויה היא רק היבט של היסוד הרוחני, והעמיד את הפורושה (עצמיות) מול הפרקריטי (הוויה) כישויות הקיימות בפני עצמן ונפרדות לחלוטין.

מהות היוגה סוטרות

היוגה סוטרה היא אוסף של 195 פסוקים קצרים, והיא מחולקת לארבע פרקים. המטרה היא הקלה מוחלטת מן הסבל, מכוח הבנה שלמה וממשית של הבדל בין הפורושה והפרקריטי. הבנה אינטלקטואלית גרידא לא תועיל, משום שבועת הניסיון האנושי הרגיל מוגנת היטב בפני רעיונות פילוסופיים מופשטים מן הסוג הזה. פאטאנג'לי חשב שכדי להפוך את התובנה המופשטת בנוגע להבדל התהומי הין ה"אני  הטהור" (פורושה) ל"לא אני" (פרקריטי) לניסיון ממשי, יש צורך בתרגול מנטאלי ופיזי ממושך ומפרך. כך ניתן להבין את  השילוב של התרגול היוגי במסגרת המשנה הפילוסופית של היוגה. על פי פאטאנג'לי, יוגה היא, "כיבוי תנודות התודעה", מהלך המתרחש באמצעות משמעת, סיגוף ותרגול. אחד היסודות החשובים בתרגול ובסיגוף היוגי הוא הניתוק מרצון ממושאי החושים ומן המשיכה אליהם.

היוגה סוטרה של פאטאנג'לי היא הלב של היוגה. פאטאנג'לי הגדיר וביסס פורמט  קבוע ליוגה באמצעות הסוטרות . הלב בלי הפראנה (אנרגיית החיים), לא מאפשר ליוגה סוטרה להתעורר לחיים,  התעוררת זו היא בלתי אפשרית אם המהות אינה רלוונטית עבורנו. המערכת יחסים עם ההוראה, היא הפראנה או החיים של היוגה סוטרה.  זה הוא המורה שמביא את הלב להתעוררות לחיים.  היוגה סוטרות הן כלי רב עצמה למורה המסוגל להפוך את זה לרלוונטי לתלמיד, וזה משנה את כוח הטרנספורמאציה של הלב.

פאטאנג'לי הציג את עבודתו בסגנון הידוע , סוטרות. הסוטרות מורכבות ממספר מצומצם של מילים ועדיין הן בהירות, מלאות במהות  ,אוניברסאליות בקונטקסט וחיוביות.

הסוטרות יוגה של פאטאנג'לי נכתבו בשפת הסנסקריט. סנסקריט היא השפה הקלאסית של הודו השייכת למשפחת השפות ההודי-אירופיות.

מובן המילה סוטרה הוא חוט. כמו חוט שעליו שזורות אבני חן. בדרך כלל, הסוטרה אינה מושלמת מבחינה דקדוקית, ולעיתים חסר בה נושא, נשוא או מושא. לכן כדי להבין את הסוטרה נחוץ פירוש.

מצויים בעולם אנשי רוח עלים רבים, אך מעטים הם היוגים המרחפים.

סוטרות היוגה של פאטאנג'לי אמורות לרומם את רוחו של כל אדם, לא ללמדו כיצד לרחף. בשורתן איננה בריחה מן החיים או רדיפה אחר אור דמיוני, אלא חיים נאורים. לסוטרות תכונה יוצאת מן הכלל והיא הימנעות ממתן פקודות, מקביעות דוגמאטיות ומשימוש בקול מצווה. היוגה אינה מציעה נסיגה מן העולם ולא בריחה ממנו, אלא נטישה של ההתניות השכליות היוצרות הפרדה בין ה"אני לעולם".

על פי סוטרה 3 בפרק השני, ההכרה היא חסרת מנוחה בשל הבעיות הרבות הבלתי פתורות. אלה הם הגורמים המפריעים לאיזון השכלי ועל כן יוצרים מצוקה נפשית. (פאטאנג'לי אומר  שאנשים נבונים חווים את העולם כמלא צער, עד שהם מגלים שהם חווים אותו כך משום שאינם יודעים את מהותם העצמית. צער וכאב לא באים מבחוץ אלא נחווים מבפנים. אף אחד בעולם הזה או מחוץ לו, לא אלוהים, לא שד ולא כוכב, אינם אחראים לצער שלנו.הצער בתוכנו, הוא נחווה על ידינו.

פאטאנג'לי מציע תשתית בת חמישה מרכיבים לצער הזה:

אוידיא – בורות, או חוסר ידיעה  של מי אנחנו.

אסמיטא – תחושת אינדיבידואליות המגבילה את האדם ומבדילה אותו מן הקבוצה, תחושה העשויה להיות פיזית, מנטאלית, אינטלקטואלית או רגשית.

ראג'ה – משיכה או תשוקה.

דושה – סלידה.

אבהיניושה – אהבת החיים או צמא לחיים, ההיצמדות האינסטינקטיבית לחיים גשמיים ולהנאה גופנית והפחד מההתנתקות כתוצאה ממוות.