פסיכותרפיה גופנית

הפסיכותרפיה הגופנית עובדת באופן ישיר או עקיף עם הבן אדם כהתגלמות מהותית של החיים המנטליים, רגשיים, חברתיים ורוחניים. הטיפול מעודד ומסייע  לשני דברים: ויסות פנימי ולתפיסה נכונה של המציאות החיצונית.

הטיפול מאפשר לאספקטים שרחוקים או מנוכרים מהבן אדם להיות במודעות, בהכרה ואינטגרציה לחלקים שמרכיבים את  ה"אני" או ה"אגו".

הפסיכותרפיה הגופנית משלבת מודל התפתחותי , תיאוריה של האישיות, היפותזה על מקור ההפרעות והשינויים הפסיכולוגים, וכמו כן אוסף עשיר של הבחנות וטכניקות טיפול. הכוללות מגע, תנועה ונשימה.

פסיכותרפיה גופנית עוזרת לאנשים להתמודד עם הדאגות שלהם לא רק דרך דיבור, אלא דרך עבודה של מודעות עמוקה לתחושות של הגוף, לרגשות, דימויים והתנהגות. זה מאפשר יותר מודעות לדרך שבה אנחנו נושמים, נעים ומדברים. יכולת לחוות את הרגשות בגוף.

כל החוויות, כמו כן העיוותים וההכחשות של המציאות ומניפולציות של הגנה משתקפים לא רק במחשבות וברגשות של בני האדם אך גם בדרך שבה הם נעים, הדרך שבה הם נושמים ומבנה גופם אשר התפתח עם השנים.  להגיד שהבן אדם הזה :"עם רגליים על הקרקע" ,"מוביל עם הסנטר", "יש שפה עליונה מתוחה", או ש"הראש שלו בעננים" הם לא רק לשון דיבור, אלא באופן מעשי  הבחנות(התבוננות) לדרך שבה הגוף מבטא אותנו.

יש גישות רבות ושונות לפסיכותרפיה גופנית כמו שיש לפסיכותרפיה המסורתית. יש קשת רחבה של טכניקות שונות. זה יכול לכלול טכניקות של מדיטציה כדי לעזור למטופל להתחבר לתחושות של הגוף. טכניקות של ביטוי רגשי (למשל ע"י קול, תנועה וציור), טכניקות של נשימה מודעת כמו ריברסינג ונשימה מעגלית.

הפסיכותרפיה הגופנית התפתחה לראשונה על ידי וויליאם רייך, במקור פסיכואנליסט ותלמידו של פרויד. רייך  ראה את הקשר בין הגוף לנפש הוא פיתח מאוחר יותר  ניתוח של מבני  אישיות, אשר מתואמים עם דפוסים פסיכולגיים ופיזיים. רייך טען שבכול פעם שאנחנו נפגעים, נעלבים או נבהלים – אנחנו עוצרים נשימה ומכווצים שרירים. לפעולה זו שמטרתה להגן עלינו, יש מחיר בצידה. בכול פעם כזו הגוף אוצר בתוכו כעס, עצב, פחד, אהבה ועוד. עם הזמן כשאנו צוברים חוויות מאכזבות נוספות הגוף הופך משוריין. הנשימה מגיבה בהתאם, אנחנו נושמים פחות לאותם מקומות משוריינים. לעיתים תוקפת מחלה – ניסיונות של הגוף לאזן את עצמו, אנחנו מצטמצמים ומרגישים פחות, שמחים פחות, כואבים יותר..